חוקי המים בישראל

מדינת ישראל שוכנת במזרח התיכון באזור שהוא על גבול המדבר, לצד זאת מדינתנו אינה ידועה כמשופעת במשקעים רבים וחלוקתם בין אזוריה השונים אינה אחידה לאורך השנים. יתרה מכך, איזור הדרום והמדבר כמעט ואינו מקבל מי גשמים לעומת הצפון שהכמויות בו גבוהות יחסית.

קברניטי המדינה הבינו כבר בשנותיה הראשונות שיש צורך לתכנן את הולכת המים מהכנרת שבצפון וממקומות שיש בהם מאגרים תת קרקעיים אל הדרום, ובמקביל לחוקק חוקים שנועדו לשמור על מקורות המים ועל איכותם. בנושאים חשובים אלו ואחרים נוספים נוגעים חוקי המים שחוקקו על ידי ממשלות ישראל לדורותיהן. פקודת ים כנרת נחקקה בשנת 1947 והייתה הראשונה בסדרת חוקים נוספים שנחקקו, שודרגו ועודכנו מעת לעת.

החוקים והסעיפים המרכזיים במרוצת השנים

פקודת ים כנרת: הפקודה באה להבטיח שהתנהגות בני האדם בקרבתה יהיו ברוח הזיכרונות הדתיים–הלכתיים הקשורים לשטח ועניינים מסוימים נוספים. הפקודה מאפשרת לשר הפנים להתקין תקנות המגנים על הכנרת, וכן, מאפשרת לו להטיל חיובים שונים על אנשים העוסקים בעבודות ימיות והמפעילים מפעלים בסביבתה.

חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות -1957: אסור לאדם להטות מים מצינור או ממתקן ניקוז, ואף אסור עליו לשנות בהם את זרימת המים או לאפשר לאדם אחר לעשות כך, אלא אם קבל אישור מיוחד ממנהל הרשות למים וביוב הממשלתית. בנוסף לכך, אסור לו להקים מתקן או מבנה בקרבת עורק מים (עורק מים מוגדר כתעלה, נחל, נהר, וכל אפיק מים זורמים או עומדים).

פעולות נוספות שאסורות בקרבת עורקים היא רעיית צאן ועיבוד קרקע למעט בהיתר מיוחד. החוק מאפשר לשר החקלאות להכריז על אזור ניקוז שיש לבצע בו פעולות שמטרתן לאגור, לרכז, להרחיק או להוביל מים המזיקים, לחקלאות, לפיתוח הארץ או לבריאות הציבור.

חוק המים – 1959: קובע כי מקורות המים בישראל הם קניינו של הציבור ומיועדים לפיתוחה של הארץ ולצרכי תושביה. מדובר על כל מקורות המים העיליים והתחתיים אפילו אם הם נמצאים בחלקות של אנשים פרטיים. כדי לעמוד בייעודם של מקורות מים אלו נקבעו מספר פרקים לחוק זה.

מניעת זיהום מים: החוק קובע קנסות ועונשים על כל מי שמזהם מקורות מים. הכוונה היא להמליח או לדלל מקור מים, להשליך מוצקים, נוזלים, וגזים למקורות מים או להניחם בקרבתם.  בימנו אלו גופים רבים, פרטיים וציבוריים, נוהגים לעשות שימוש במתקן הנקרא מז"ח – מונע זרימה חוזרת לטובת מניעת זיהום מים וחומרים שאינם ראויים לשתייה על פי תקנות משרד הבריאות בנושא.

חיסכון במים: הסעיף קובע הסדרים בשימוש במים תוך מתן דגש על חיסכון במים, קרי שימוש במים ביעילות ובחיסכון. יש לשמור על מתקני המים במצב ראוי ותקין ולהימנע מדלדול וסתימה שלהם. מוסדות ממשלתיים וציבוריים אף חויבו להתקין אביזרים חוסכי מים.

הקמת מתקני התפלה: חוק המים מסדיר את המנגנון על פיו יוקמו מתקני התפלה, הפקה או הטיית מים.

אזור קיצוב: חוק מאפשר לרשויות להכריז על אזור כאזור קיצוב בו כמות המים בו אינה מספיקה לקיומו, ולכן, יש צורך בהסדרת אספקת מים חירומית לאזור.

הנה כי כן, חוקי המים הינם מקיפים ונוגעים בכל הנושאים הקשורים לשימוש במים בישראל.

More...